אדום-אדום

.

אָדֹם-אָדֹם / ©רבקה ירון
*
זֶה לֹא הַיַּיִן / זֶה צֶבַע הַלְּחָיַיִם / שֶׁל בֶּן שְׁנָתַיִם / כָּךְ אֲנִי מְזַמְזֶמֶת לִי 
וְנִזְכֶּרֶת בַּחַיִּים וּבַהִתְמוֹטְטוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ וְשֶׁהָיְתָה גַּם הַתֵּרוּץ שֶׁל 
הַקִּבּוּץ לָתֵת לוֹ לְהַרְגִּישׁ לֹא-רָצוּי וְחַיִּים עָזַב בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן כְּ
לָל וַאֲנִי מַזֶּנֶּעֶלַבְתִּי וְאַחֲרֵי הָ-מ-וֹ-ן שָׁנִים הִגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם
וְיָשַׁבְנוּ בְּקָפֶה עֲטָרָה וְסִפֵּר לִי עַל חָמֵשׁ שְׁנוֹתָיו בְּסִין הָ
עֲמָמִית כִּי לְשָׁם נָסַע וְנִכְנַס כְּשֶׁעוֹד לֹא נָתְנוּ אַשּׁוּר
כְּנִיסָה לְאִישׁ מֵהַמַּעֲרָב-אָה-חַיִּים הַמַּהְפְּכָן-אִישׁ
מְיֻחָד- נַעַר מְיֻחָד בְּאוֹתוֹ מַחֲנֵה קַיִץ- קָרָא אֶ
ת כִּתְבֵי מֵאוֹ דְּזֶה-דּוּנְג לֹא רַק אֶת מָרְקְס
הַמַּדְרִיכִים הָיוּ מִסְכֵּנִים מוּל יְדִיעוֹתָיו 
וְשׁוּב הָ-מ-וֹ-ן שָׁנִים מֵאָז וּפֶתַע-פִּתְ
אוֹם אֲנִי נִזְכֶּרֶת-אָדֹם-אָדֹם-אָדֹם
.