בְּדִידוּת זְמַנִּית

בְּכָל  עֵת שֶׁשָּׁמַעְתִּי
אֵת טְרִיקַת הַדֶּלֶת,
כַּאֲשֶׁר יָצָאת אֵת הַבַּיִת
לְעִנְיָן כָּלְשֶׁהוּ,
גּוּפִי הָיָה מִזְדַּעְזֵעַ,
וּמִצְטַנֵּף הָיִיתִי בְּפִנָּתִי,
מֵעֵין חֶרְדָת נְטִישָׁה.

כָּךְ הָיָה בְּרֵאשִׁית אַהֲבָתֵנוּ.

אַךְ כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמָן
וְאַהֲבָתֵנוּ נִתְגַּבְּרָה,
נֶעְלְמוּ לָהֶם הָחֲשָׁשׁוֹת.

אֵינִי שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר
אֵת טְרִיקַת הַדֶּלֶת -
חֲזָקָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה.
 

דּוֹמֶה, שֶכַּאֲשֶׁר אַתְּ יוֹצֵאת,
אַתְּ מַשְׁאִירָה בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ
אֵת הֲוָיָתֵךְ,
אֵת עַצְמִיוּתֵךְ וְרֵיחֵךְ הַטּוֹב.
בְּתוֹכִי מַמָּשׁ.
עַתָּה אַתְּ נִמְצֵאת - גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינֵךְ.