הַשָּׁלֵם וַחֲלָקָיו

הַשָּׁלֵם וַחֲלָקָיו

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים
מְנַסִּים לְאַחוֹת קְרָעִים
שֶׁל זְמָן עָבָר וּזְמָן עָתִיד
וְאֵין הַדָּבָר עוֹלֶה בְּיָדֵינוּ.
 

כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה הַשָּׁלֵם שֶׁהָיָה
לַחֲלָקִים הַמְּתֻקָּנִים
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִיוּוּת וּפְגַם
 

וּכְשֶנִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה
אֵין דֶּרֶךְ טוֹבָה לְקוֹשְׁרָהּ
כְּפִי שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה
וְאַף אֶפְשָׁר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל
לְחַדֵּשׁ יָמֶיהָ כְּקֶדֶם.

וְאַף עַל פִּי כֵן
נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנֹּתָר
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַשָּׁלֵם.
 

וְאִמָּא שֶׁלִּי, ע"ה, הָיְתָה אוֹמֶרֶת:
"אִם הַסְּוֶדֶר בָּלוּי וְקָרוּעַ,
תָּמִיד אֶפְשָׁר לִסְרֹג מֵהַחוּטִים שֶׁלּוֹ
גַּרְבַּיִם חַמּוֹת* לַתִּינוֹק שֶׁבַּדֶּרֶךְ"