הוא נווד דרכים
תרמיל לו על כתף,
נודד
חולף
משהו מחפש.

היא עוברת אורח
עומק יופי מילותיה,
לא יודע דרכה
רק שירתה,
אש חלומה
להבה מפעימה.

אבק דרך אותו מכסה
רעב לחיבוק מאי שם,
קרן אור ממרחקים
באויר מרחפות מילים,
אוצר נפשו מי ידע
בתרמיל ליבו
אש בשבילה.

מרחוק דמות
היא מבחינה,
משהו מרגישה
ממשיכה בדרכה,
חולפת עוברת
דבר לא אומרת,
הוא לעולם
לא ידע.