קדושת יום הזיכרון

כשבפנים מתייחדים הפנים
עם מילים ושירי יגון,
מבעד לזכוכית עבה
נראית אישה —
סיגריה בידה,
טלפון לאוזנה.

איננו יודעים מה נאמר,
רק שפיה בעשן.

וכמה זרים —
וביניהם נשים עוטות שחור —
הולכים אל הים האדום,
שאינו אדום.

וכאן לידי
אישה בגילי
מקבלת הודעות,
מתקתקת, עונה —
דווקא עכשיו.

אחדים לועסים גומי,
ואחרים
מעמיסים על צעירה גדושה
מחשבות זימה.

הכול מובן מדי.
ולא מובן
ומה עושים עכשיו?