בנחמה שאת בחיי

הָיִיתִי קְצָת בְּדָאוֹן
אוֹקֵי אָז אֲנִי מְשׁוֹרֵר
וְכָכָה לֹא כּוֹתְבִים
אֲבָל יָצָאתִי לַקְּרָב 
וְהָלַכְתִּי לִכְתֹּב בְּקָפֶה קַסְטֵל

וְהַמּוּזָה חָזְרָה
וַהֲרֵינִי כָּעֵת מֵסִיר כְּפָפוֹתַי

מוּל הַדְרַת יְפִי
תַּאֲרֵךְ הַמְּשׁוֹטֵט בִּשְׂדוֹת
זִכְרוֹנוֹתַי,מֻחְצָן וְגֵאֶה -
אֲבָל אֲנִי אוֹהֲבֵךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ.
בַּשֶּׁקֶט.בָּעִדּוּן.בַּנֶּחָמָה שֶׁאַתְּ בְּחַיַּי