אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי אֲנִי כּוֹתֵב תּוֹךְ הַדְרַת כָּבוֹד לְנִשְׁמָתִי הַהַרְפַּתְקָנִית,
שְׁבוּרת הַלֵּב לְעִתִּים מִכָּל מָה שֶׁהֶחְמַצְתִּי בְּחַיּ. בְּעָיָתִית בְּמִדָּה עֲדִינָה גַּם כְּשֶׁצָּרִיךְ.
יוֹדַעַת לְטַפֵּס עַל גְּבָעוֹת רְחוֹקוֹת
כְּדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתִּי הַנֶּחְפֶּזֶת.
סָלַחְתִּי.