פְּרָחִים

פְּרָחִים

לִבִּי תָּמִיד מָלֵא הָיָה צִבְעוֹן-

פְּרָחִים:

הֵן בִּוְרֹד-נִצָּנִים וְהֵן בְּאֹדֶם  

הַפְּקוּחִים. 

בְּכָל  עֵת שֶׁבְּחַיַּי אֵרַע אֵרוּעַ

 מְיֻחָד

נָתַתִּי פֶּרַח-לֵב אֶחָד כְּמַתָּנָה. 

רַק אֶחָד.

כְּשֶׁנַּעֲרֵי-חַיַּי הָאֲהוּבִים נָפְלוּ

בַּקְּרָב 

הִנַּחְתִּי פֶּרַח לְזִכְרָם.אֶחָד בְּכָל 

מֻצָּב 

כְּשֶׁפְּרָחַי הֻנְּחוּ עַל קֶבֶר קָט  

לְזִכָּרוֹן

קָמְשׁוּ כֻּלָּם מִיָּד:רִאשׁוֹן, שֵׁנִי

וְאַחֲרוֹן

בִּסְגוֹר-לִבִּי נוֹתְרוּ רַק נִצָּנִים 

שְׁחֹרִים 

אַל יִקְמְלוּ פְּרָחַי,אֵלִי! דַּי, דַּי 

לַקְּבָרִים!