הַמּוּזָה שֶׁלִּי

הַמּוּזָה שֶׁלִּי
 

הַדַּף נוֹתַר לָבָן, חִוֵּר וְדוֹמֵם,

הַמִּלִּים קָפְאוּ, הַלֵּב קְצָת מְגַמְגֵּם.

הִיא יָשְׁבָה כָּאן אֶתְמוֹל, עַל סַף הַחַלּוֹן,

וְהַיּוֹם נוֹתַר רַק חֶדֶר רֵיק וְזִכָּרוֹן.
 

הַמּוּזָה שֶׁלִּי הָלְכָה לְאִבּוּד,

בְּלִי לְהַשְׁאִיר סִימָן, בְּלִי לָתֵת תִּעוּד.

הַאִם נָדְדָה אֶל מְחוֹזוֹת אֲחֵרִים?

אוֹ שֶׁמָּא עֲיֵפָה מִמִּשְׂחֲקֵי הַמִּלִּים?

חִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ בֵּין גַּלֵּי הַיָּם הַתִּיכוֹן,

שָׁאַלְתִּי אֶת הָרוּחַ, בִּקַּשְׁתִּי רַעֲיוֹן.

הָפַכְתִּי צְדָפִים עַל הַחוֹף הַמֻּכָּר,

אַךְ הַמְּגֵרָה רֵיקָה, וְהַלֵּב מְנֻכָּר.
 

שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, עָלָה כְּבָר הָאוֹר,

וַאֲנִי מְחַכָּה שֶׁהַנִּיצוֹץ שׁוּב יַחְזֹר.

הִשְׁאַרְתִּי לָהּ דֶּלֶת וְסֵפֶר פָּתוּחַ,

שֶׁתָּשׁוּב עִם הַגֶּשֶׁם, שֶׁתָּשׁוּב עִם הָרוּחַ.

וּפִתְאֹם בַּנְּקִישָׁה עַל זְכוּכִית הַחַלּוֹן,

הִיא חָזְרָה עִם הַסַּעַר,

מְלֵאַת כִּשָּׁרוֹן.

הַנִּיצוֹץ שׁוּב נִדְלַק,

הַמְּגֵרָה כְּבָר שָׁרָה,

וְהַדַּף הַחִוֵּר מִתְעוֹרֵר לַשּׁוּרָה.
~
2.6.26