קִרְקָס נוֹדֵד

	שַׁבְנוּ מִדֶרֶךְ אֲרֻכָּה הָאֹפֶל עֲדַיִן מוֹלֵךְ, עֵינֶיךָ רִשְׁפֵי אֲבוּקָה בִּי כְּלוּלְיָן תְּהַלֵּךְ.   דְּרָכֵינוּ כַּקֵּץ מִצְטַלְבוֹת, מוֹעֶדֶת אֲנִי מִתּוֹכִי כְּנֶגֶד יָדֶיךָ  שְׁלוּבוֹת, קוֹרֵא וְאוֹמֵר,אָנׁכִי.     דַּרְכִּי ,דַּרְכְּךָ, הֻקְבְּלוּ. נוֹקְפוֹת כַּשָּׁנִים שֶׁבַּסָּךְ. תִּקְווֹת שֶׁבַּחֵיק הִתְכַּרְבּלוּ שַׁמְטוּ עַל לִבִּי הַמָּסָךְ.