אבלות

שבעה ימים

שבעה ימים הקיף לבי את

השמש לא עמדה

הממלכה לא קרסה

הוא , לא היה

הרחובות והשווקים לא השתנו

תינוקות נולדו

הגלים חזרו והיכו בחוף

והוא , במעלות הסוף

העץ המשיך להעמיק שורשים

הפרח לחייך לזריחה

קין והבל צמודים מתמיד

והוא ,  אבד סופית

לא אספר את חייו

את מעלות צחוק עיניו

את האהבות הגדולות בחייו

אשתוק .

כואב ,

כואב להיות משורר

שלום חבר , אני כבר מתגעגע.