נפלתי

נפלתי.

רגליי הכושלות, העייפות,

הכריעו אותי.

נשכבתי מיד

על הדשא, בצל עץ אשוח,

בחצר בית ספר שיצא לחופשה.

הדשא כאן ירוק. אין טענות.

לקח לי זמן להעז ולהתפרק עליו,

כאילו חזרתי לארץ מולדתי.

כאן לא מקובל לשכב על האדמה.

אנשים חלפו פה ושם.

עשיתי עצמי שאיני

מבין דבר.

עד שזוג צעיר עם כלב ענק עבר לידי.

הכלב נעצר.

בחן אותי ארוכות — לא בעליו.

הם המשיכו הלאה,

והוא נגרר אחריהם במורד השביל.

ואני נשארתי שקוף, כמו עובד זר.