וְהָיָה הָאָדָם לְמִלָּה

וְהָיָה הָאָדָם לְמִלָּה

וְהָיָה הָאָדָם לְמִלָּה,
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַיָּמִים
לְהַזְכִּיר,
כִּי הַכֹּל בַּר חֲלוֹף,
וְהַצּוּר הוּא בְּעֶצֶם תָּמִים

וְלֹא יֶדַע הָאָדָם,
כִּי בְּהִפָּשֵׁט גּוּפוֹ מֵעָלָיו
יִשָּׁאֵר חָפְשִׁי וְשָׂמֵחַ,
מוֹתִיר עַל הַחוֹף סַנְדָּלָיו