יעל

יעל הייתה כשמה

יעלת חן

בת תימן נאווה

כשראיתיה לראשונה

זעק לבי אאוריקה , אאוריקה

פעמונים צילצלו בי

יעל שלי יעל

עד יבוא הגואל

אהבתיה בליל ירח מלא

לא מרפה משפתיה

חוזר ופושט תכלת שמלתה

לא יודע שובעה

מקבלה אל תוכי

כשיר הודיה

בוער במדורת אהבתה

ובאו ימים רעים

יעל חיילת בגולן

אני בחולות אי-שם

אבדה יעל לעולמים

לילותיי הפכו יחפים ורעים

נותרתי עם מכוות כאב

שבילי שתיקה וגעגועים.