הדרור שבי

בדרך כלל
אני פוסע בדרכים,
עד כמה שגילי
מאפשר לי.

והפעם
ריחפתי מעל מיטתי,
בין החדרים.

הייתי רפוי,
וביקשתי את הדרור שבי.

כשנפתח הפתח,
נשאבתי החוצה
אל ניחוח האוויר הפתוח.

אני קורא אור לגופי,
וחופש לנשמתי.

מרחף בגבהים
רגעים משתנים,
לפי מצב רוחי.

היום אני מתרומם
אל ענני נפשי,

נוסק וממריא.
אני כבר לא
כנף שמוטה.

אני —
אני.