זקופה צועדת בחוצות, יפה,
עיניי כאזמרגד- ברקים.
הצבע בלחיי אדום, זוהר,
תפוח תם, מלוח
מעקבות דמעות שלא זלגו,
קפואות כשלג עמקים.
לבי, אסור פלדת-הצער,
חצוי בחץ-כאב, פלוח.
בנשוך-שפתיי יום-יום, בצער
האבדן כצור עומדת,
בידיעה שכל שבריר שלי
הוא, כשלך, כאוב, זועק,
מולך אבער, ברה בגוף אבל
במחשבה- טמאה, בוגדת,
וכך כל עוד הזיק אשר ניצת
במבטך אותי חובק.