אל תראו אותי שזקן אני

הָיָה פַּעַם יֶלֶד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ דֻּבּוֹן
וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי
כֻּלָּם לֹא מְבִינִים כֻּלָּם שׁוֹאֲלִים
הָכֵיצַד זֶה אוּדִי חֲמוּדִי  ?

אָז הִסְבַּרְתִּי שֶׁיָּבִינוּ שֶׁאֵין זֶה מַזָּל
שֶׁאִם רוֹצִים אָז תָּמִיד יְכוֹלִים
וּבַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי גְּרָנוֹלָה בְּחָלָב
וּבַלַּיְלָה  עֲרֵמַת מְלָפְפוֹנִים

עָבְרוּ הַיָּמִים חָלְפוּ הַשָּׁנִים
וַאֲנִי כָּל בֹּקֶר אוֹמֵר לְעַצְמִי :
לָמָּה חֲמוּדִי? יֵשׁ אִשָּׁה וְגַם יְלָדִים
 פְּתַח שֻׁלְחָן לֵךְ תַּחְגֹּג תִּחְיֵים

אֲבָל בַּבֹּקֶר אַחֲרֵי לֵיל שֵׁכָר וְעִנּוּגִים
מוּל הַתַּלְמִידוֹת עִם חֲצָאֵי הַבְּגָדִים
 לַמֹּחַ שׁבות מִתְנַדְנְדוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת
אוּלַי אוּלַי כְּדַאי שׁוּב לְהַרְזוֹת