דלות החומר

מה הגבול
בין הריאליטי לקיטש,
בין דלות החומר
לעודף מכוון?

הוא שוקל ומביט
בעבודה המתהווה מול פניו,
מתרחק, מתקרב,
ומוסיף עוד פרט.

האם יידע
מתי לא להגזים,
מתי לא לנדב
עוד חוסר
שיהפוך לשפע?

בינתיים הוא מפזר
מעצמו,
זורע עוני בשפע.

ואין מי שירסן
את התאווה
שקפצה עליו.