מַעֲדַנֵּי אַהֲבָתִי

מַעֲדַנֵּי אַהֲבָתִי

כַּמָּה עָצְמָה פּוֹרֶצֶת בְּגֵאוּת הַיָּם,
סוֹעֶרֶת וְשׁוֹטֶפֶת כְּמוֹ תַּעֲצוּמוֹת לִבִּי הַמִּשְׁתַּלְהֵב.
כְּשֶׁאַתָּה אִתִּי, הַשִּׁירָה מְרַקֶּדֶת בְּכָל נִימַי,
וַאֲנִי מְרַחֶפֶת בְּמַעְגָּלִים שֶׁל אוֹר, קַלָּה כְּנוֹצָה בָּרוּחַ.

וְאָז, בְּתוֹךְ הַסְּחַרְחֹרֶת הַמְּתוּקָה, מִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא:
אֲנִי חוֹזֶרֶת לְרֶגַע קָט אֶל מְחוֹזוֹת יַלְדּוּתִי,
הַזְּמַן עוֹצֵר מִלֶּכֶת, הָרַעַשׁ נָמוֹג,
וַאֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאוֹתָהּ יַלְדָּה עֲטוּפָה בִּמְעִיל כָּחֹל וְחַם,
אוֹחֶזֶת בְּבִטָּחוֹן בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל אָבִי הַמְחַבְּקֵנִי וְשׁוֹמֵר עָלַי.

הַיּוֹם – אַתָּה הוּא הָעֹגֶן וְהַבַּיִת,
בָּחַרְתָּ בִּי מִכֻּלָּן לְחַבֵּק, לַעֲטֹף וְלֶאֱהֹב.
אַתָּה פּוֹרֵשׂ אֵלַי זְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת כְּמוֹ כְּנָפַיִם,
וּמֵעִיף אוֹתִי גָּבוֹהַּ, אֶל פִּסְגוֹת הָאֹשֶׁר הַצָּרוּף.

לַמְרוֹת שֶׁהָעֲרָפֶל מֵעִיב וּמַסְתִּיר לִי לְעִתִּים אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת,
אֲנִי מַמְשִׁיכָה לַחֲלֹם, פּוֹסַעַת יְחֵפָה עַל מַרְבַדֵּי עֶרְגוֹת.
רוֹאָה אֶת דְּמוּתְךָ מִנֶּגֶד, בְּרוּרָה וּמְאִירָה,
וְאַהֲבָתִי נֶאֱרֶגֶת אֵלֶיךָ חוּט אַחַר חוּט שֶׁל זָהָב.

אַתָּה לִי כַּאֲבוּקָה בּוֹעֶרֶת וּכְמַעְיָן שֶׁל כִּסּוּפִים,
אֲנִי אוֹסֶפֶת וְכוֹלֵאת אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתַי הַנּוֹדְדוֹת,
וּמַגִּישָׁה לְךָ בְּרֹךְ, עַל מַגָּשׁ שֶׁל לֵב פָּתוּחַ,
אֶת מַעֲדַנֵּי אַהֲבָתִי. 
~