באמת שלא מתוך התנשאות, שוב פעם חשתי צורך להצטדק,
ועל מה בעצם? הרי כבר סיכמנו שכל זה הוא אשמתכם, הרי ברור לי כבר שגם אם ארצה לא אוכל להודות,
ואיך מודים בכלל במשהו כל כך נורא?
איזה מן אדם עליי להיות בכדי למעוד מהמכשול שהצבתי בפני, ליפול לתוך תהום שחפרתי עבורי,
אז פעם נוספת התיישבתי והתחלתי לתקתק
כי אם לא בפניכם בפני מי אוכל עוד להטיח האשמות שכאלו,
וכיצד תאמר לעיוור כי הוא לא רואה, כיצד תגרום לחירש לשמוע את דבריך, גם אם הם הדברים הנכונים ביותר
האמת הטהורה ביותר מאחורי כל השקר הנפלא, האשליה המושלמת שיצרו עבורו
אז פעם נוספת כאשר נסגרות העיניים מוצאת את עצמי עומדת בתוכם זועקת,
 צורחת עד שלא נשאר עוד צליל בעולם שלא השמעתי, מנסה לגרום לכם להבין מה שאתם בעצמכם הראתם לי
מתחננת שתעצרו לרגע, ורק לרגע אחד ותחשבו,
שסוף סוף תראו את הדברים כמוני, תראו איך לאט לאט כל הצבע נשטף לו מהעולם,
איך בעצם גם השמש העצומה היא רק ירח בתחפושת חיוורת
איך השמיים הכחולים שלכם הם דבר לא יותר משטיח המסתיר את החושך הנפלא
ולמה בעצם ברחנו מההתחלה ?
ואלוהים ברא את השמיים, את הלילה, החושך האפלה.
 מה היה כ"כ נורא שהיינו צריכים לגרש את החשיכה? לשרוף את העולם רק בשביל  להלך בתוך האור
הרי בין כה וכה כולכם עיוורים
אתם הולכים לצידכם הגופות נערמות  פרצופים זועקים לעזרה
ואתם הולכים
שום דבר כבר לא אמיתי, מטרה ממזמן היא רק מילה שחקוקה בזיכרון רחוק
הצחוק, האושר, השלווה, כולן מילים רחוקות כ"כ ריקות כ"כ
כאילו ומעולם לא הכרת

אתה נולד לתוך בועה לתוך עולם של שקרים
הולך כל החיים עם הרגשה שמשהו חסר שמשהו הלך לאיבוד
אתה מסיים את חייך, וחיית טוב
והיה באמצע הדרך הבועה התנפצה, והכל הציף אותך שטף את עולמך
ונותרת מת לנצח