אי יווני

חזרתי לחדרי במלון. הוצאתי את הלפ-טופ והתחלתי לשחזר בדמיוני את המראות, כדי שאוכל להעלותם על הכתב.
מראה הגלים בדמדומים, זוגות חבוים. שקיעה מלנכולית המשרה עצב מתוק.
לתוך התאור הזה, אני צריך להכניס גיבור. מוחי שרוי במבוכה.
ישבתי בוהה זמן מה, חשבתי על נקישה בדלת. בנאלי. מאד בנאלי. ומה אז? יכנסו שלושה בריונים, יגררו את הגיבור ו... ואז נשמעה נקישה בדלת.
נגררתי למכונית. פי נחסם ורגלי נקשרו. לכל השדים, חשבתי. אני סופר. לא ג'יימס בונד ולא ברוס ויליס.
בפאניקה הולכת וגוברת חשבתי, גם טעות בזיהוי יכולה להסתיים בכי-רע.

בלי משים, ניענעתי את ידי. תנועות מהסרטים. הידיים השתחררו. הרגליים בעקבותיהם.

קפצתי מהמכונית. ורצתי למלון. מזועזע אך מלא השראה, המשכתי לכתוב:
"לטשתי עיניים לאקדח המכוון כלפי".

הפסקתי לכתוב. הפיסקה האחרונה על צג המחשב תארה את קפיצתי מהמכונית.

הבזק הכרה הבליח. אני הגיבור. והוא חייב למות. לכתוב, או לא לכתוב?
כתבתי.

.........................................................................

ידיעה בעתון:
"סופר נורה באי יווני.
שורות אלו נמצאו על צג המחשב שלו... "