במשך חודשיים עבדנו

ולפעמים קצת בכינו והתאכזבנו

יצאה הצגה "משהו לפנים"

שגיבשה את השכבה עמוק בפנים

העלנו את ההצגה שלוש פעמים

ולנו אנשים כל הזמן מחמיאים

במשך כל ההצגה עברה לי בראש תמונה אחת

סבתא נעמי על הכיסא מתרווחת

את כל מה שהייתה אומרת

ואיך לכולם את ההצגה הייתה מתארת

איך היא יכולה להתגאות

כי ההצגה הייתה ברמות

אבל באמת עם כל הכאב

סבתא הייתה בתוך הדמות שלי, בלב

אז סבתא, רציתי רק לומר תודה

על כל מה שנתת לי ועל כל עצה טובה

על זה שעזרת לי על הבמה להתגבר

ולעבור בדרך על כל משבר

שנלמד את המסר מההצגה:

"שלא נריב ונאשים

על כל דבר שאנו רוצים"

ורק בהשתדלותינו, כן

נוכל את העולם לתקן.