סיגריה אפופת עשן נדחסת אל בין שפתיך

כמו רכבת עמוסת קרונות

שועטת אל היעד

התחנה הסופית

בדרך תחנות קטנות של אושר, בכי ושמחה

עצב שאת לא מראה לאף אחד

יוצאת אל מסע שסופו לא נודע

הרפתקה חסרת מעצורים

לא כמו ברכבת הצעצוע שקנו לך כשהיית ילדה קטנה

צוחקת

מחבקת את אישך האהוב

לצדו רצית לחיות וגם למות

את נושמת עוד את אושר החיים

שואפת לתוכך שאיפות קטנות של מגע פיזי חם

ריח מוכר של שנים

לא מראה לאף אחד שאת מפחדת

הרכבת כבר מזמן המשיכה הלאה לתחנה הבאה

את מנופפת בידייך הקטנות

מניסה את העשן שאוסף אותך אליו

כמו ענן אפור המטייל לו בשמיים הכחולים לפני הגשם

בכוחותייך האחרונים

כוחות מופלאים

ידיים זעירות

גוף קטן ושברירי

העשן עוטף אותך ואת בשלך

יוצאת החוצה לעשן סיגריה אחרונה

©