אנני יודעת הכאב לנצח,

גם לא לקבור אותו לנצח.

הכאב, כמו נחל אכזב,

שמבכה הזרם שעזב.

 

עם הזמן מפליגה בדמיון,

משכיחה לעצמי החלום -

שבזמן אמת ,

אמור היה להתגשם,

וסולחת לי על העלבון.

 

שם באופק, הרחק,

יש עתיד יפה יותר,

אותו כנראה,

לעולם לא אחבק...

 

 

© כל הזכויות שמורות