כישקראו בשמי,
אני לא אהיה כאן,
כשיזכרו במעללי,
לי כבר לא יהיה אכפת,
כשיבכו מול ארוני,
אני אצחק מלמעלה.

כשיפיצו כמה חסר אני,
אנחר בבוז,
כשיגידו כמה נהדר הייתי,
אזכר בחדווה בחיים שהרסתי,
כשיקראו קטעים מספרי,
אתלוש בעונג את דפי אמונתם.

כשידעו מי הייתי,
אכסה את פני בבושה,
כשיספרו מה עשיתי,
אמטיר על העולם את דמעות עיניי,
כשישכחו את הפחד שהשררתי,
אצטמק לגמרי.

כי מי אני ללא מאמיני?