בלילות אפורי כוכבים ליקטנו מילים
כפטריות קטנות הצצות אחר הגשם
אמרנו שירה בריח שדה משכר
טוויה במשברי חיים המתנפצים אל ידיים רכות
ורגשות מטפסים אל טרסות עטורות בדידות .

שלחת שרביט תענוגות חודר רקמות
יונק חלב מנאד תשוקות
עיניך מפוזרות לכל העברים
מחלקות שלל רגשותיך
במעטפת חיים מהבהבת.

היו אילו ימי שרב סתווי
ימים של תחושות משומשות
הנוטשות בכיווצי עפעפיים
נשיקות אחרונות של מצפון .