מסיכה אחת מתחלפת באחרת,

שקר נערם על שקר,

החיוך הזה כבר מזמן לא מאיר את החדר.

 

כלואה בתוך עולם אחר,

בתוך חברה לא תואמת,

לא מראה שום רגש, אנושיות היא תכונה לא מובנת.

 

מסתכלת מסביב,

מחפשת מפלט מעצמה,

האם הסכין חדה מספיק, לחתוך אותה מגורלה?