ת. אני בוחרת לי בית למות בו

22/02/2007 21:38 | אסתרליין

אני בוחרת לי בית למות בו
שמיו ארגמן ושקיעתם תכולה
ואדמה לו,
לזרוע בה את כל הזכרונות
שרציתי שיהיו לי.

הפעם , אסמן אליו שביל ברור.
ושום דבר לא יפריע לו לבוא ולקחת אותי ,
לא עץ, לא גדר, לא סלע.

יבוא, יחייך , יגיד
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן להתארגן?"
 
ואני אמרח שכבה אחרונה של שפתון,
אביט בקמטים ואדע שיכולנו להימחק
אילו רק רצינו בכך
ואענה שתמיד אחרתי לפגישות
למה שלא אאחר גם עכשיו?

רומנטי,
משהו חייב להראות לא הגיוני,
ובכל זאת , הכי אמיתי שאפשר, כמו בסרט
של אלמאדובר.

אני בוחרת לי מזמן בית למות בו
והמוות לא בא.
אולי לא שלחתי הזמנה בזמן?
 לא סימנתי טוב את השביל המוליך אלי?

ואולי המוות הוא אחד מאלה שתמיד מבריזים
לבנות שיושבות בסוף הכיתה,
או סוף העונה,
או סתם בסוף התודעה
של אף אחד.