כוס קפה אחד קטן,

על ספסל בודד בגן,

מקשיב לרוח המייללת,

וטיפת זיעה על מצחי ניגרת,

 

עוד לגימה מהקפה המהביל,

והנה את פוסעת במורד השביל,

על שפתייך נח לו חיוך,

ובשערך שולט הצבע הכסוף,

 

מביט בך, הלב מתפרע,

מעצם נוכחותך אני משתגע,

הגיל את שלו עשה לשנינו,

אבל כמה יפה הוא ביחד עולמנו,

 

נושך את השפתיים היבשות,

ביד לא צעירה מנגב את הדמעות,

לא רוצה שתראי שבכיתי כי....,

בכיתי על שבך ובאהבתך זכיתי,

 

 

 

©כל הזכויות שמורות