קנאה

הַדֵּס* יקר שלי

הן לא  היה בי יופיה  של פרספונה

גם אם כמוה לחיי סמוקי דם כלניות.

וחטפת

ובשאול תחתיות  של קנאה  בערה נפשי

וזאוס שלי לא ידע  לסמן שביל אל מעמקי אדמה

להציל

ונותרתי שם חורף ועוד חורף

סופרת גרעיני רימונים

עדי יבוא  אביבי

מתפללת אל  דמטר

שתַפְרֶה בדמעותי אדמה.

הדס -  אל השאול.