הנה עומד אתה
ללכת ממני, לנסוע
אל מרחב התקוות
המתממשות.
רק אל תשכח את
תרמילך הגדוש בנשיקותי
המיואשות,
כמו הכריכים שאימא
נתנה לי בילדותי,
ועכשיו כמו כל אותן חולצות
טריקו שלנו שהיו
מיוזעות
ונכזבות בדעיכת יום מתבגר.