מדמיינת
את מסע ההלוויה שלי,
מכונית שחורה ועליה כתוב:
"דרך החיים".
לא דרך חיים
סוף מסע

בסופו לא מחכה איש

עם כומתה או סיכה.

עטופה בבגדים לבנים
לא ממש לטעמי,
העדפתי
את הצבע השחור
נראיתי רזה יותר.

לשבעה
יגיעו אנשים שאוהבים אותי

גם כאלו שלא

להתחכך,להחליף חוויות
לאכול משהו.
הילדים שלי ידאגו
לקרואסונים, גביניות
עוגת הבית שיקנו במו ידיהם
שתיה קרה
ממש חגיגה.

אכין הספד

לא סומכת על אף אחד
אין איש שמכיר אותי

יותר טוב ממני.
צוואה מיותר לכתוב
אין מה להוריש

למעט זכרונות.
ריב יורשים
לא יהיה.