בתחילת הדרך יש בכי של אושר נהדר,

תחילתה של יצירה נפלאה, פורצת אל עולם המחר.

החום עצום, שפע של רוך ואהבה

כל העולם שייך לך, אך ורק לך.

 

בתחילת הדרך, אמא, אבא, סבתא, סבא, משפחה,

כל הקרובים, קרובים קרובים, כולם אוהבים אותך.

דרך נפלאה אנו עוברים, מתפתחים לנו בשלווה,

עריסה, עגלה, מיטה קטנה, לול, גלגלול, מיטה גדולה.

 

בתחילת הדרך, מיטת הילדים עם שמיכה חמה

שמיכה רכה, צעצועים, שיר ועוד שיר עם מנגינה.

בכי ראשון היה, חיוך ראשון היה, צחוק מתגלגל היה,

התינוק שבך מלווה אותך מתחילת הדרך ועד סופה.

 

 

בקצה הדרך עומד לו השער לגן,

ממתין בשקט לנו הנמצאים כאן.

הדרך אל השער מלאה בחוויות,

אותם אנו חווים כך שחייבים לחיות.

 

בקצה הדרך השער נפתח לכל אדם,

באשר הוא נקטף, או שליבו נדם.

הדרך היא שלך אותה אתה בוחר ,

להיות או להיות לעולם אל תצטער.

 

בקצה הדרך כולנו פתאום שווים,

גבוהים נמוכים, עשירים עניים, שחורים לבנים.

שם כבר אין גוף, יש רק נשמה,

אותה אין רואים, העולם בדממה.

 

בקצה הדרך, מתברר בסוף החיים היו שלך,

אז חייה אדם, חייה בכל שנייה משעתך.

יש בזה המון אדם המון תועלת,

אהבה, אכזבה, אחווה, תקווה ותוחלת.

 

חייה אדם חייה, מתחילת הדרך ועד קצה הדרך....