כחול

את מנסה לאסוף כוחות אחרונים,
בידך את אוחזת מכחול.
מבין העצבות את אוספת שברים
וצובעת אותם בכחול.

הולכת בעיר המוארת תמיד
ממשיכה, מנסה לא ליפול.
מנסה לנבא מה יבוא בעתיד
ולשכוח עבר כה כחול.

פזמון:
המילים שלך כחולות...

בין המון אנשים, מחפשת דרכך
כמו גרגר הזורם בשעון חול.
אולי תתרכזי בתנודות מצבך
מורוד, לשחור, לכחול.

אמנם את עוטה פרצוף רך ותם
אך האם יכולה את למחול
לאותם אנשים שברוב רשעותם
הפכו עולמך לכחול?