כשעינייך חדלו מליברוח25/01/2006 07:50 | נועה א.ז2002
היכן הסתתרת נפש הומה
מכל מחבואות פנייך
ברגש רדום בין שקיעה לזריחה
החומק בין אצבעות ידייך
ושקט רועם כבש את ליבך
התעורר אל מול ים קפוא
קרח נמס לכד את יופייך
ולחן גרשת אף הוא
התהלכת בין עצים, בתקופה של שלכת
ערומים מעלים זהובים
שריחפו בין שמיים ובין אדמה
במלחמת חופים רחוקים
וקול מדוכדך פרץ מתוכך
חמק בין אצבעות ידייך
ובכי נושן לכד את יופייך
וקפא אל מול זוג עינייך
ובבוא השקיעה, השקט רעם
דמעותייך הוסיפו למלוח
וקר לך עכשיו, בשלכת הסתיו
כשעינייך חדלו מליברוח |