שירים שעמדו, מילים נאלמו,
הסתיימו, חדלו, עד כאן.
פתאום סתם כך, הלב עצר, נדם.
האדמה לקחה, יקר באדם.

האל ידע אולי רצה...?
לחרוז שירים לצדיקים,
לכתוב מילים, למלאכים,
שם, ב "גנו" של האלוקים.

נותרנו כאן ללא מילים,
הלב דואב כואב בפנים,
מי ירגיע, יכתוב מזמור,
ימשיך שפתך, "אהוד מנור" ? .

עם הכינור והפסנתר,
לך תמיד היה יותר,
לבד נשארנו עם קלידים,
כמו יתומים, ללא הורים.

גם אלוקים רצה "מלאך"
אותך צירף אליו כאח.
שם במרומים, לעולמים,
לכתוב ב"גן", עוד לחנים.

רצה "מלאך" צמוד וצח,
כותב, מלחין, גאון וזך,
עכשיו הוא שם, קולו נדם,
חרוט לעד, בלב העם.

חיים שביט.

"המלאך" ל- ג' בניסן