את, שכאבת בכל לבך,

חששת לטבוע בכאב.

בים אנשים חשת בודדה,

דמעותייך צרבו עורך.

 

את, שבגדו בך הורייך,
נטשו אותך אחייך,

שבגדלות נפש סלחת

ודף חדש פתחת.

 

התזכרי ימים עברו ?

ביקשת שאנשק דמעות לבך,

סיפרת לי מכאובך,

ראיתי תעצומות לבך.

 

חצי שנה חלפה,

לבי נע ונד מפחד לתקוה.

הטוב לה או רע לה ?

העדיין היא בוכיה ?

 

כה רבות עברת בחייך,

סבלת כמעט כל ימייך.
ליבי בין פחד לתקוה,

ספרי לי, יקירה...