בשעת נסיעה

בשעת נסיעה,

כשדיבורי ילדים מקיפים אותי,

ריחות אנשים סובבים סביבי,

דווקא אז אני חושב.

בשעת חשיבה,

כשנופי ההרים מצטיירים מולי,

פירות העצים מתעופפים מבלי

להיעקר ממקומם.

רק אז אני

מרשה לעצמי

להרהר על מקומי

במשחק הזה.

אתה חייל, אני המפקד

אתה נכפה לחשוב את שאני חושב,

ולעשות את שאני פוקד.

כך אפתח אישיות?

בשעת ההרהור,

אני מתחיל להבין מה מתרחש סביבי,

ראשי אהובים נערכים בשביל,

לצאת איתי לקרב.

וכשקרב הקרב,

אני כלל לא בטוח שאני רוצה

להלחם ולהקריב את מקומי

בשעת הנסיעה.