במסיבת סיום של החיים שלי

פגשתי את אהובת חיי

במסיבת סיום של רגש הבדידות

זעקה לא תשמע בקלות

 

בצלילי הנשף הגדול בחיי

ניסיתי להבין בלי הפסק בלי די

למה כולם נתפלים אליי?

איך שהכובע המתנופף מעליי

יושב בדיוק על הראש שלי ולא לוחץ מידי

כמו חיי

 

מתון אבל תלול

 כמו נהר צלול

נכנס אל העיגול

 לא יוצא מהמסגרת שאותי אותי מושכת

בתוך תבנית תמונה פה נכנסת אהבה

נוקשת על הדלת היא שואל ושואלת

למה לא הוזמנתי הנה אני החלק החשוב בחייך

"אירגנתי מסיבה -אין מקום לאהבה יש מקום רק לעיגול למסגרת ים צלול"

 

שיכורה האהבה מסתובבת לבדה

ברחובות השנאה מסתובבת לבדה.