והעץ גדל קמעא

ועוד זלגה דמעה

ושוב נוספו עלים

והתרבו  גם ענפים

ולא חדל לבי

ולא פסקה נפשי

לחוש בכאבי...

ולא מנעו מילים

וכן לא סיפורים

ממני מכאובים

על כן-בעל כרחי

ונגד רצוני

לכתוב שירים הוספתי

כי לא נרגעתי

כי לא נושעתי.

ושוב שירים -

קצרים וארובים

על עצמי- ואחרים

על החיים והמתים

ברובם -אך לא כולם

הם עצובים הוספתי.

ופתאום -

והנה שיר מלא תקווה!

והנה אני רואה

את השמש העולה!

הקשת בין העבים צצה-

לאחר הגשם המשתהה

ולא לגמרי עוד רוצה,להעלם

על כן -שניהם

יחדיו באים:המטר  והחמה

יוצרים הקשת היפה!

אך שוב חוזרים העננים

והשמיים מתכסים

ושב הצער בלבי

כי רב...