אשמורת לילה גלימת בדידותה
נאספת אל גרמי חלקיה,
שוזרת שריגי חלום נשיותה
אל מעבר לתהום היותה.

רק עם עצמה רוקמת פיספס כאב
לוגמת משיכר תשוקותיה,
סמיה חלומות הזית ערגתה
רק היא וסוד רצונה.

שם מעבר להר לא ידוע
חש שריטות לבבה,
מדמם כאבה צלקות פעמיה
צרי נפשו לאש למכאוביה.

איצטלת לילותיה