נבו

03/04/2007 23:19 | אדם קדם

כי היכנו על סלע
ובחטאים דברנו: כאל אבנים
ובאבן קלע: מצח חרושה
שאינה נחושה
מהר נבו נבוא

במבטים
אין כאן כנפיי. נשרים, מגביהים עטים
משייטים: פוסחים דרך ארץ, ערש ראשית
התכלית.
וזכרת אותם כטוטפות נוטפות
שנית שלא היו הדברים מדוברים כנדברים
לא יהיה על פניהם אחרים
מדיבר אחד ועד עשרת: בעודם באיבם
השתרגו פארות
רבב לב: משחרות
וגבה גו התנשאותם.
איש לא יבוא עוד ויעלה
להר נבו

בכר יומו חובו
ילך
איש לא יעקוב
תעלומות עקבות.

רוח ההרים יכסה פסיעות
בתומים ואורים והדברים
ברורים. שלא נודעו מבריאתם
כמקום קבורתם

|(בכר מלשון כר שינה )|