נבו

כי היכנו על סלע
ובחטאים דברנו: כאל אבנים
ובאבן קלע: מצח חרושה
שאינה נחושה
מהר נבו נבוא

בכר יומו חובו
ילך
איש לא יעקוב
תעלומות עקבות.

רוח ההרים יכסה פסיעות
בתומים ואורים והדברים
ברורים. שלא נודעו מבריאתם
כמקום קבורתם

|(בכר מלשון כר שינה )|