אהיה אשר אהיה

אמר הפחד לאהבה.

הנך מבולבל ועייף

השיבה לו היא.

 

 

תהיה אשר תהיה

אמרה האהבה לפחד

אני אותך אוהבת-

הבה נחיה ביחד.

 

 

אני ממך מפחד

השיב לה השד.

מפחד אני איתך להיות

כי אז פחדי יפסיקו לחיות.

 

 

פחדן אתה,צחקה האהבה

וברוב חן את הפחד חיבקה.

והפחד רעד מפחד

ולבו הלם בחוזקה.

 

 

וכנפי האהבה הלבנות

גדלו והלכו

וכנפי האהבה האינסופיות

הפכו סגולות.

 

 

והפחד הפך כחול

משותק מפחד

והאהבה הפכה למלאך

ירוק כעץ מלבלב.

 

 

נתנה לו את הלב,

לקחה את הכאב

והפחד הצהיב מדאגה,

בקירבו המחשבה

 

 

מה יקרה אם ייעלמו פחדיו?

כיצד תחיינה הבריות בלעדיו?

כולו בוער מחום

ומה יקרה אם יהפוךלכתום?

 

 

שדון מכווץ כתום מכתמים

משחק אותה תמים

ולפתע התחולל הנס

והוא נמס.

 

 

והפחד לדחף הפך פתאום

צבעו ממש אדום!

זה סיפור ישן נושן

על צבעי הקשת בענן

 

 

אותו מספרים מלאכי מרום

עת תום היום

כשהשמש נושקת לירח

והירח את צרותיו שוכח.

 

 

כשהלילה עדיין טרי

והכל אז אפשרי.

תחיו איך שתחיו,

העיקר שתהיו!