מטפטפת ארס

אני לא מוצאת את עצמי,אעיז לומר מאבדת את עצמי.

בין אלפי אנשים,מחפשת דרך,אך ללא מוצא,

אין אפשרות להסתתר,רק לברוח,ולסבול,ללכת בדרך הקשה,

השביל שלי נחסם מזמן,אטימות.

הכאב שבפנים,החויך שבחוץ,ריקנות.

צועקת צורחת בוכה וטובעת.

לכמה אלפי שניות בין אנשי הייסורים,נירגעת.

קומלת כובה גוועת שותקת.

יורד החושך בעזרת האפילה רואה בין הצללים,שוכחת.

על כנפי מלאכים ארד לגהנום,אולי אשרף,בעזרת נשמתי המחוללת.

עד קיץ הימים,עד לסוף הנצח,מתענה.

נשמה מושלמת,דועכת,מטפטפת ארס וכאב לכל עבר.

הקשיבו למוזיקה שהכנפיים שלי עושות,

מתנפנפות,מתעופפות,מתנתקת מהאדמה והמציאות,הו,הרמוניית השלווה.

אני רחוקה מלהיות מושלמת.