זה ארבע שנים

נוברת אני בשואה

וקץ לזאת-אימי רואה.

זה פתאם עלי נפל

התפרץ מהנשמה

ולא נותן מנוחה.

מסרב לוותרלי

שואב כוחותי -

כפצע רווי מוגלה

יוצא מתוכי

כואב,לוחץ בלי די.

מדיר שינה בלילות

מעיני

כצוואה שעלי להעביר לבני...

לדורות הבאים

גם לזרים!

ואף שאני כה עייפה,

וכאילו כוחותי כלו-

יש בי לפתע כח

מבפנים-

שמצווה:"להגשים"!

אוזני לפתע קולטות

ללא הפוגה

סיפורי שואה

וכן מופיע בלילה בחלום-

דברים,

שקרו לפני שנים ששים.

הכל -כאילו אתמול קרה

בוודאי יש לזאת מטרה!

פרטי פרטים,נכנסים לי לנשמה

רסיסי זיכרון

ויודעת אני פתאום מהמלחמה

דברים,ומיד אחריה-

כשהייתי כה קטנה

דברים נוראים

והם בלבי-כאש להבה!

למה עלו לי פתאום עתה?

זה מתחבר לי עם חרדה!

רציתי לנפשי "טיפה"מנוחה

סברתי כי "והגדת לבנך"

כבר קיימתי במלואה!

ויכולה אני עתה

לתת לקשת לצאת

מבעד לעננה...

האוכל??? 

.