עומד לו פרח, פרח קטן
עליו ירוקים וגבעול לו איתן
זקוף ומלא גאווה, אני כאן!
אמנם, פרח קטן

 

עלי הכותרת נפתחים אל האור
ססגוניים,צבעונים כמו החופש הדרור
עליהם השמים צבועים באפור
והנה עוד רגע ענן,עוד ענן,קר וגם כפור?!

 

והפרח סוגר את עלי הכותרת נפעם
אוסף את עליו הירוקים, גבעולם
מביט מסביבו, מה יבוא לעולם?
והיכן חברי הפרחים הם, כולם?! אינם?!

 

קר ומטר מטפטף ונוטף

קר ומטר חזק וזועף

מכה הוא בפרח, מכה לא עוזב

והפרח כואב, אוי כואב ודואב

 

ומה זה לבן מכסה את האור?

ומה זה הכפור והקור?

שלג, מעטה אומנם רך, לבן אך עושה הוא "שחור"

הוא סוגר את הפתח, לא נותן לשום קרן אור לעבור

 

והפרח עייף מחפש הוא מוצא

מה יהיה? הן השלג את הכול כבר כיסה

מעיף מבטו לצדדים, מי עוד נמצא?

חבריו נופלים, נובלים, שוקעים בביצה

 

ולפרח שלנו עצוב עד בלי די

הן מכאן לא יצא הוא ודאי

אם יצא, לבטח לא חי

אבוי לו אבוי, אבוי אללי

 

כך עוד יום ועוד יום ןהרבה עוד ימים

כך חולפות השנים וימים נשלמים

ופרחים מתחת לשלג, שוכבים, לא קמים

אולי ישנים הם? אולי רק חולמים?

 

הפרח מביט, מחפש חבריו

אי מי נשאר או אולי רק עליו?

ואולי רק השורש בין רגבותיו

שלעפר מכוסה בשלג וביצותיו?

 

הוא נושא את עלי הכותרת אל-על

מחפש הוא מוצא, אם ישנו הוא בכלל

ופתאום, הוא נבהל...

הנה מבצבץ לו מעל

 

קרן אור בודדה

והנה לידה

עוד אחת מביטה

אל הפרח, שולחת ידה

 

קום, הן אתה הוא השריד

אתה הוא הפליט שתבוא להעיד

ולכולם בפה מלא תגיד

כי גם מתחת לשלג, יש עוד עתיד.