יושב, מביט בחלון הלבן

נוף חסר משמעות

אך שם נפרדת מדמותה

 

מהסס,האם לרדת מהמטוס

אך בחרת להדק חגורתך יותר חזק

ליבך לא יגבור על חלומך

 

מול חלונות שקופים גדולים

ככאב המתחולל בליבה

הבינה אהבה זו בדימיונה

חולמת רגעים שקריים

שתשוב בחזרה

 

הגלגלים החלו תנועה

דיילת שחוזרת על נאומה

מתמקם בכסאך מתנשף בכבדות

מנסה להשמידה מזכרונך

 

עומדת שם

מול אותם חלונות שקופים גבוהים

מעכלת כאב הנטישה

מסתובבת ושוכחת.

 

ואתה חסר אהבה

בלי יכולת להגשמה עצמית

מיוסר

כי פעם מזמן ידעת היתה שלך.