פזמון:

הם נעקרים,

כעצים,

ניצנים קטנים,

אשר לא יפרחו לעולם,

זמנם תם,

ולבם לפתע כשל,

בבוקר הם נלחמים,

ובערב הם בוכים,

הם נופלים.

פרחים אסורים,

לפתע נקטפים,

והם דוממים,

הם דוממים.

הם עפים,

מרחפים,

בין מוות,

לחיים,

מלאכים,

עם דרגה,

בבוקר הם נלחמים,

ובערב הם בוכים,

הם נופלים.

פרחים אסורים,

לפתע נקטפים,

והם דוממים,

הם דוממים.