בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן, כְּמִיָּמִים-יָמִימָה,
לֹא אֶשְׁתַּתֵּף בַּטֶּכֶּס,
נֵר לֹא אַדְלִיק, לֹא מַשּׂוּאָה
לֹא אַאֲזִין לַנְּאוּמִים.
לֹא אֵלֵךְ לְבֵית-הָעָלְמִין
אֶלָּא יָשָׁר לָרֶכֶס
מִמֶּנּוּ לֹא חָזַרְתָּ, הוֹתַרְתַּנִי
רְסוּקַּת- לֵב לְעוֹלָמִים .
אֵשֵׁב לְבַד, בַּשֶּׁקֶט הַקּוֹרֵעַ
אֶת הַיּוֹם כְּמַאֲכֶלֶת
אַנִּיחַ זֵר-פְּרָחִים צָחוֹר עַל
אֶבֶן-שׁוּם-מָקוֹם.
אַהֲבָתְךָ, אַחַר מוֹתְךָ,
אוֹתִי גּוֹאֶלֶת
מֵחֶשְׁכַת-הַשִּׁכְחָה: נוֹתַרְתָּ
בִּי חֲלוֹם.