היא עומדת מעל, מסתכלת למטה.

האבן שלו שונה מהאחרות. וקטנה יותר.

למה זה קורה לאנשים שהכי לא מגיע להם?!

זה מעצבן אותה

דמעה זולגת באיטיות במורד לחייה

היא לא מאמינה-

זו פעם ראשונה מזה חודשים שהיא בוכה.

יש משהו ששובר אותה- היא אנושית.

 

עוד קודם,- חשבה על המוות.

למה זה בא בגלים?

עוד ועוד, ולא נגמר.

וכל פעם סיבה אחרת

מישהו אחר.

 

היא מסתכלת למטה- רואה את השם-

"חנן".

"תחינה" והרי זה מה שאנחנו עושים רוב הזמן! מתחננים לכסף, אושר, שמחה, בריאות

 אבל הוא היה רק בן 3.

לא מספיק גדול כדי להבין את משמעותה של תחינה או אפילו לרצות משהו עד כדי כך שיתחן אליה...

ודוקא הוא.

בלי הזדמנות לנסות.

 

יש שאלה, שנחמד לשאול בימי הולדת-

"אילו היתה לך משאלה אחת, מה היית מבקשת?"

באותו זמן,

כשהיא עומדת מעל העוגה עם הנרות הצבעוניים, היא חושבת על שמחה, עושר, אושר, בריאות, וכמה החיים יפים ונטולי עצב, דאגות וכאב.

אבל עכשיו, היא עומדת מעל, מסתכלת מלמעלה על האבן הקרה ומדמה מה היה קורה אילו.

 

אילו היו סורגים לחלון 

אילו לא היה מטפס טוב כל כך

אילו לא היה החלון גבוה

אילו היה מישהו שומר עליו אותו זמן...

 

אילו היה מישהו שואל אותה עכשיו מה היתה מבקשת בתור משאלה, מה היתה עונה?